שינויים גנטיים וממצאים קליניים - תקצירי הרצאות מכנס הנוירולוגים - מאי 2007
מידע מהכנס השנתי של הנוירולוגים, שהתקיים בבוסטון בין ה- 28 לאפריל ועד ה- 5 במאי, 2007
מאת: ד"ר רוברטה פרידמן, מתאמת המידע של מחלקת המחקר ב-א.ל.ס.א (איגוד ה-ALS האמריקאי);
המרכז למחקר ALS ע"ש רוברט פאקרד בבי"ח ג'ון הופקינס;
תרגום: ד"ר רויטל לביא
החוקרים הציגו בכנס בבוסטון התקדמות חשובה בחיפוש תרופות ל-ALS.
תרופות הקשורות לגנים, שמתבטאים ביתר או שלא מתבטאים די וכן, תוצאות ממחקרים קליניים, שיספקו אסטרטגיות חדשות, שיובילו לניסויים חדשים בעתיד, באנשים.
רמזים על מעורבות הגנים ב-ALS - חלבונים וגנים, שיכולים להיות מטרה לתרופות
- בחולי ALS זוהו יותר מ- 135 מוטציות בחלבון SOD1. נמצא, כי החלבון המוטנטי SOD1 מופרש מתאים במערכת העצבים המרכזית, בעוד ש- SOD1 נורמלי נשאר בתוך התאים. SOD1 מוטנטי, שדלף מהתאים, יכול לפעול על תאי גליה, שהם תאי התמיכה במערכת העצבים. חוקרים מראים, שבעכברים עם ALS, הכנסת גן תקין ל-SOD1 יכולה להאריך חיים.
- רוברט בראון מאוניברסיטת הארוורד וקבוצתו מראים תקווה לחולי ALS: גישה חדשה, השתקת גנים, תתחיל בניסויים קליניים בשנת 2008. השתקת הגנים נעשית באמצעות שימוש באינטיסנס - קידוד ממנוגד לקוד של הגן. נמצא כי בעכברים עם מוטציה ב- SOD1 טיפול באינטיסנס מוריד ייצור חלבון מוטנט ב- 30-40 אחוזים. זה מספיק להאריך חיים ב- 30% אך זה לא משפיע על תחילת המחלה.
- תפקוד האנזים פראוקסנאז (PON) העוזר בהגנה כנגד רעלנים יכול להסביר גורמי נזק סביבתיים הגורמים למחלה. הקבוצה של בראון הראתה שינויים בגנים המקודדים לאנזים פראוקסנאז המופיעים לעיתים קרובות בחולי ALS. (האנזים הזה מונע חמצון LDL להפכו ל- HDL וכך מקטין את הסיכון לחלות במחלות כלי דם).
- הגן לחלבון פרוגרנולין (progranulin) ככל הנראה משתתף בהתקדמות א.ל.ס. נמצא כי ריכוז החלבון פרוגרנולין עולה במיקרוגליה ומעורר יצור של חלבון עזר, שהוא גורם גדילה של תאי אנדותל המצפים את כלי הדם (VRGF). מחקר בלגי מציע, שהשינויים בגן המקודד לחלבון פרוגרנולין חשובים בטבעה רב הפנים של ה-ALS.
- קיימים שינויים בגן לאנגיוגנין (angiogenin) המתקיימים בחולי ALS. מוטציות אלה יוצרות ירידה בתרגום DNA בתאים הגדלים במעבדה.
- קשר בין מוטציות ב- SOD1 ו- VEGF הוצג במחקר אנגלי. נמצא, כי הכנסת הגן המוטנט SOD1 לתוך תאי גליה ביטלה את יצור VEGF. נמצאו שינויים בגן VEGF בעכברים, שפתחו תסמינים בנוירונים מוטוריים לפני תחילת התסמינים, בתחילת התסמינים ובשלבים מאוחרים הקשורים במטבוליזם אנרגטי, מטבוליזם של כולסטרול ובהוראות תרגום DNA.
גליה: עוזרים או מזיקים?
- קולטן על גליה, שנקשר למוטנט SOD1 מעכב את שחרור מתווכי הדלקת מתאי גליה ויכול להציע אתר חדש לריפוי.
- המולקולה p38 קינז, המעודדת חלוקת תאים (MAK) היא מולקולה הקשורה למוות של תאים והיא ייחודית לנוירונים מוטוריים. היא נמצאת הן בגליה והן בנוירונים מוטוריים. נמצא, כי עליה מוקדמת ברמת מעכב ל-MAK עוזר להישרדות נוירונים מוטוריים בתרבית.
- תאי גליה בהם מוטציה ל-SOD1 אינם מבצעים את תפקידם כי גנים רבים המעורבים בהדבקה ותנועה עוכבו בנוכחות מוטנט SOD1. כאשר תאי גליה מסלקים תאים, הגורמים למות התא, הם אמורים ליצור אותות נוגדי דלקת. אם משווים גליה בריא עם מוטנט SOD1 ובלי, רואים כי גליה מוטנטים בעלי יכולת פחותה להדבק זה לזה.
- ב-ALS תאי גליה, הנקראים אסטרוצטיטים, פועלים במשוב חיובי וגורמים לנזקים. כאשר האסטרוציטים אינם פעילים, החלבון המעביר גלוטמט נעלם וריכוז הגלוטמט בקרבת הנוירונים המוטוריים עולה. בעכברים מוטנטים ל- SOD1, חסם סלקטיבי של קולטן לגלוטמט תלוי סידן שנמצא על האסטרוציטים משקם את ההכנסה של גלוטמט לתאים ומציל נוירונים מוטוריים.
תוצאות ניסויים קליניים
- התרופה Sodium phenylbutyrate בשלב II נמצאה בטוחה וסבילה. התרופה משמשת לטיפול בחסר באנזים המסלק אמוניה, שהיא תוצר פירוק חלבונים. התרופה מגבירה ביטוי של גנים החוסמים מות תאים ויכולה להיות טיפול ב-א.ל.ס. התרופה זקוקה לבדיקת רעילות נוספת בבעלי חיים כדי ש FDA יאשר ניסויים בשלב III ל-ALS.
- התרופה minocycline בשלב II הראתה האטה בקצב התקדמות ALS. נמצאו ההבדלים מובהקים סטטיסטית בדעיכת ביצוע פעילות יום-יומית בין חולים מטופלים ולא מטופלים (דעיכה חדה יותר ב- 24% בקרב לא מטופלים). נמצאו גם הבדלים בהידרדרות הנשימה ובדעיכת כוח שרירים (ללא מובהקות סטטיסטית). לא נמצאו שינויים בהישרדות, באבדן המשקל, באיכות החיים. התרופה גורמת לתופעות לוואי של סחרחורת, שלשול וכאב ראש. לכן ממליצים להשתמש בתרופה בזהירות.
סמנים ביולוגיים
מחפשים סמנים ביולוגיים אשר יופיעו בבדיקת דם או נוזלי גוף אחרים כדי לבחון אותות מוקדמים של ALS.
- מולקולה הקרויה Nogo נחקרת כסמן ביולוגי ל-ALS. נמצא כי באחוזים ניכרים מחולי א.ל.ס נמצא הסמן הזה ולא נמצא בבריאים. כעת מנסים לבדוק האם החלבון הזה ייחודי ל-ALS או, שמופיע גם במחלות ניוון עצבי נוספות. אם הוא ייחודי ל-ALS הרי יכול להיות סמן ביולוגי למחלה.
- חוקרים יפנים דווחו על קורלציה בין ריכוז חומרים הקשורים למערכת החיסון והתקדמות ALS. הם מציעים כי אפשר לתת תפקוד של סמן לכמה חלבונים של המערכת החיסונית.
- מנסים לפתח מבחן חוזק שרירים, שיספק דרך לבדיקה במחקרים קליניים.
- העצבוב של שריר הדלתא בקורלציה בדרגה מסוימת עם העצבוב של הסרעפת, יכול לתת מידע על מצב שרירי הנשימה.
- חולים עם בעיות נשימה משתמשים בשומנים במקום בפחמימות למטבוליזם, שומן מפיק פחות פחמן דו-חמצני - שהוא הגירוי לנשימה לכן בחולי ALS רואים פחות עבודת נשימה. שינוי במטבוליזם יכול לספק מידע על הזנה.
תרופות חדשות ל-ALS מכנס הנוירולוגיה שהתקיים במאי 2007
מאת: ד"ר רוברטה פרידמן, מתאמת המידע של מחלקת המחקר ב-א.ל.ס.א (איגוד ה-ALS האמריקאי);
מאי 2007;
תרגום: ד"ר רויטל לביא
מאז הכנס הפותח, שהתקיים בפילדלפיה בשנת 1995, בכל שנה במפגש של האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה, מכנסת האגודה ל-ALS את קבוצות העבודה של בתי החרושת לתרופות, מומחים מהתעשייה, נציגי סוכנויות ממשלתיות ונציגי אקדמיה, כדי לדון בהתקדמות המחקר והפיתוח של תרופות ל-ALS.
הקבוצה מספקת פורום לרב-שיח, בו דנים בשיתופי הפעולה בחקר ALS, מדווחים על ניסויים, מזהים אתגרים, מכשולים והזדמנויות חדשות למחקרים חדשים, ומבטיחים שיצאו מהמעבדות אל ניסויים קליניים.
קבוצת העבודה של חברת התרופות היא גם הזדמנות להפוך את חולי ה-ALS ומשפחותיהם למשתתפים פעילים בתהליך פיתוח התרופות, ולהראות שמאמציהם ותקוותיהם, כמו של החוקרים, מכוונות ומחייבות את קהילת ה-ALS לתור אחרי טיפולים חדשים ויעילים.
קיים שיתוף הפעולה של הפרקליטות, המחקר ומחלקות שירותים לחולים באגודה, המיוצגים בפורום של סגני הנשיא יחד עם הנשיא והמנהל הכללי של אגודת ה-ALS. האגודה מטפחת שיתופי פעולה בין מדענים מתעשיות הביוטכנולוגיה והתרופות, חוקרים מאוניברסיטאות, רופאים המומחים ב-ALS ונציגים מהממשל כמו ממכוני הבריאות האמריקאים.
לי רובין מהמכון לתאי גזע באוניברסיטת הרווארד שבארה"ב דיבר בכנס על מאמציו במימון האגודה ל-ALS לשימוש בתאי גזע, כבסיס לניסיונות לסקירת תרופות. הוא ועמיתיו יכולים ליצור כמויות גדולות של נוירונים מוטוריים מתאי גזע של עוברי עכברים הנחוצים לסקירה אוטומטית על ידי רובוטים. הרובוטים סוקרים את התאים הגדלים בבאריות זעירות בלוחות פלסטיק על פי פרמטרים שנקבעו מראש. החוקרים זיהו מתכון פשוט ליצירת נוירונים מוטוריים: שתי מולקולות קטנות יפעילו במהירות תאי גזע של עכברים ויהפכו אות לנוירונים מוטוריים. המחקר יתחיל עם תאי גזע עובריים של עכבר עם מוטציה מורשת ל-ALS.
החוקרים מחפשים חומרים, שיצילו נוירונים מוטוריים המאולצים לגדול במבחנה בלי המולקולות התומכות הרגילות, הנקראות גורמים טרופיים (גורמי הזנה). הם גם יבדקו איך להגן על נוירונים מפני הצטברות גלוטמט, השליח העצבי, הגורם לעירור יתר של הנוירונים הנפוץ ב-ALS.
הקבוצה תפתח מבחני סקירה בנוירונים מוטורים של עכברים מוטנטים ל- SOD1, בנוירונים מוטוריים ללא מוטציה.
החוקר ג'ימס קלי מ- Stem Cell Innovations, Inc, הראה גישה דומה, שהם מפתחים יחד עם BioFocus DPI לסריקת מולקולות, שיכולות להיות מועמדות לשמש כתרופות. חברות אלה ביחד עם המענקים שניתנו מהאגודה ל-ALS, ישתמשו בתאי גזע המכוונים להיות תאי מערכת הרבייה, הגדלים במעבדה בקלות. תאים אלה באמצעות מולקולות איתות מסוימות, יכולים להפוך לנוירונים מוטוריים. עם הטכנולוגיה, שפתחו בחברה, אפשר להחדיר לתאים גנים "תרופתיים" באמצעות וירוס, הגנים יכול להגביר או להקטין את פעילותם. התאים המותמרים נבדקים במטרה לראות האם הם משפיעים בדרך כלשהי על תהליך מחלת ALS. כל שינוי גני המציל תאים יכול לשמש מטרה לפיתוח תרופה. המחקר עד כה הוא בשלב מחקר ראשוני שבו מאפיינים את הסמנים ל-ALS המופיעים בנוירונים מוטוריים.
חברת Cambria Biosciences מפתחת חומר שיתקוף את ההצטברות הלא נורמאלית של חלבונים הנצפית ב-ALS. הנוירונים המוטוריים במחלה מראים צברי חלבונים, בדומה למחלות של התנוונות תאי עצב כמו אלצהיימר ו-הנטיגטון. לחברה סוג של תאים המכונים PC12 להם יש תכונות רבות כשל נוירונים. תאים אלה הונדסו כך, שיצרו את החלבון המוטנט SOD1. בחברה זיהו חומרים פוטנציאלים אחדים שיצילו תאים ממוות. חלקם גורמים לסילוק הצברים, וחלקם בתהליכים אחרים אותם יש עוד לחקור. את החומרים האלה יש לבדוק במודל עכבר.
החברה Acceleron Pharma, Inc מתמקדת בשיפור איכות החיים באמצעות החלבון מיוסטטין (myostatin), שיכול לבנות שריר למרות שאינו משפיע על תהליך המחלה. המרכיב הוא מיוסטטין של בני אדם הקשור עם חלבון של מערכת החיסון. המטרה היא לאפשר לשרירים לשמור על כוחם קצת יותר, בעיקר לשמור על תפקוד הסרעפת ככל האפשר.
כל הפיתוחים האלה מראים התקדמות מעודדת בחיפוש אחרי טיפולים יעילים יותר ב-ALS.
האגודה ומשתפי הפעולה שלה ימשיכו לעבוד במסלול.
סיכום הרצאתה של ד"ר ויויאן דרורי מיום 14 בפברואר, 2007
ד"ר ויויאן דרורי, מנהלת מרפאת ה-ALS בבי"ח "איכילוב" בתל אביב, חזרה מהכנס הבינלאומי, שהתקיים בדצמבר 2006 ביפן, וסיפרה על המחקרים והתרופות החדשות.
ההרצאה נפתחה בהקרנת תמונתו של שחקן הבייסבול המוכר, לו גריג, שחלה במחלה בגיל 37 והמחלה נקראת על שמו, בגלל פרסומו הרב. אבל מחלת ה-ALS תוארה לראשונה כבר בשנת 1869, הרבה לפני גריג.
האמריקאים קוראים למחלה ע"ש גריג, האנגלים בשם MND (Motor neuron disease). לצרפתים יש שם אחר (מחלת Charcot). המונחים שונים, אבל המחלה היא אותה מחלה- ALS.
שם המחלה קשור למאפיינים המיוחדים, שיש לה כגון: דלדול שרירים וממצאים פתולוגיים בחוט השדרה - התקשות המסלולים המוטוריים בחוטי השדרה. המחלה פוגעת בתאי העצב במוח או בתאי העצב בחוט השדרה, שאחראים על המערכת המוטורית בלבד. תאי עצב שקשורים לתחושה, ראיה או שליטה על סוגרים, אינם נפגעים.
המערכת המוטורית בנויה משתי תתי-מערכות. המערכת העליונה- מקליפת המוח המוטורית, עד לחוט השדרה. המערכת התחתונה, מחוט השדרה לכיוון השרירים. שתי המערכות יכולות להיפגע ואז מופיעה חולשה של השרירים. בבדיקה הרפואית מנסים לגלות סימנים, כאשר לצורך אבחנה ודאית נחוצה הוכחה, שיש פגיעה בשתי תתי-המערכות.
פגיעה בתאי עצב העליונים גורמת לחולשה של השרירים, טונוס מוגבר של השרירים, נוקשות בחלק מהגפים ורפלקסים מוגברים. אם יש את הסימנים האלה, יש פגיעה במערכת העליונה.
במערכת התאים התחתונה הפגיעה מתבטאת בחולשה,דלדול של השרירים ופסציקולציות. פסציקולציות אינן כואבות, הן סימן לתהליך של פגיעה במערכת תאי העצב התחתונה. לרופאים זהו סימן, שיכול לכוון לאבחנה, אבל אין להן משמעות מבחינת תפקוד החולה. פסציקולציות אינן מופיעות באופן ובמקום קבוע. הופעתן קשורה לרמת הפעילות של אותו שריר. פעילות מאומצת מגבירה את התופעה ואילו מנוחה מפחיתה אותה. גם סיבות נפשיות כגון מצבי מתח ולחץ מגבירים את התופעה.
סימנים נוספים למחלה הינם הפרעה בדיבור והפרעה בבליעה. סימפטומים אלה קשורים זה בזה במערכת העצבים ומופיעים בדרך כלל יחד. פגיעה באזור הבליעה והדיבור מלווה לעתים נדירות בצחוק או בכי בלתי רצוניים הדומים לטיק מוטורי. במקרים אלה צריך להבין שאלו חלק מתופעות המחלה, שאינן קשורות להפרעה נפשית ואינן דורשות כל התערבות פסיכיאטרית.
תופעה נדירה נוספת היא ירידה ברמת השכלית. בכ-5% מהחולים יש הפרעה משמעותית בתפקוד השכלי, פגיעה בזיכרון ובביצוע פעולות מורכבות. התופעה היא ביטוי של המחלה ולא מחלה נפרדת, כמו אלצהיימר. התופעה מתחילה יחד עם חולשת השרירים ומתקדמת איתה.
איך עושים את האבחנה?
האבחנה היא בעיקרה קלינית, עם פטיש ומחט ועל דרך השלילה של מחלות אחרות. אין שום בדיקת עזר, שיכולה לאשר את האבחנה של ALS. קשה מאוד לאבחן, כי אין צילום או בדיקת דם עם תוצאה ברורה ותמיד יש איזו אופציה, אפילו אם נדירה ביותר, שאולי מדובר במחלה אחרת.
תהליך האבחון יכול להיות ממושך, וכרוך בשלילת מחלות אחרות. 12% - 14% מחולי ה-ALS עברו אך ניתוחי סרק ע"י אורטופדים בניסיון לשלול מחלות אחרות.
המחלה מאובחנת בארה"ב 11 חודשים לאחר הופעת הסימנים הראשונים בממוצע. באנגליה הממוצע הוא 19 חודשים ובארץ רק 8 חודשים. הדבר משקף את הנגישות הטובה לרופאים מומחים ולבדיקות בארץ.
בדיקת EMG עוזרת בתהליך האבחנתי, אבל היא לא בדיקה חד-משמעית. היא תומכת, אבל גם יכולה להתאים למחלות אחרות. הבדיקה מאבחנת שיש נזק בתאי עצב תחתונים, אך לא את הסיבה לנזק.
שכיחות: 2 חולים חדשים לכל 100 אלף איש לשנה. בארץ יש בסביבות 500 עד 600 חולים בכל רגע נתון. עדיין קיימת בעיה של תת אבחון בארץ,בעיקר באוכלוסיות מסוימות. ההבדל בין ALS וטרשת נפוצה הוא במשך החיים. היעראות (מספר מקרים חדשים לשנה) של טרשת נפוצה זהה, אבל תוחלת החיים בטרשת גבוהה יותר ולכן יש בכל רגע נתון הרבה יותר חולים.
המחלה שכיחה מעט יותר אצל גברים, יתכן בגלל שיש הגנה הורמונלית אצל נשים עד גיל המעבר. המחלה יכולה להופיע מגיל 20 , אבל היא שכיחה יותר בגילאי 40 פלוס. שיא התחלואה הוא בסביבות גיל 60 ואחר כך האחוזים יורדים.
גנטיקה
אצל 10% מהחולים יש שכיחות גנטית (חולים עד גיל 55). הורה חולה נשא צורה תורשתית מעביר את הגן ל- 50% מילדיו. אם הילד חולה וההורים חיו עד גיל מבוגר ולא סבלו מ-ALS, לא סביר שזה תורשתי.
כדי שהמחלה תאובחן כתורשתית, זה מחייב הופעתה גם בדור הקודם. פה ושם יכול להיות מקרה, שבמשפחה מסוימת המחלה קופצת דור, אבל עקרונית זה עובר מדור לדור.
ב- 23% מהמשפחות עם מחלה תורשתית יודעים לזהות את הפגם הגנטי (הגן שמקודד את חלבון SOD על כרומוזום 21). מספיק שהורה אחד ישא את הגן, כי זהו גן דומיננטי. באופן עקרוני לא בודקים באדם בריא את שאלת הנשאות, גם אם יש בני משפחה חולים, בגלל התלבטויות אתיות.
בעולם יש משפחות ספורות עם פגיעה בכרומוזומים אחרים ופגיעה בגנים אחרים.
חוץ מהגנטיקה הפשוטה (שעוברת מדור לדור), יש גנים מודולטוריים- שמשנים את גיל ההופעה או את החומרה של המחלה, ללא קשר משפחתי.
חקר הגנים חשוב כי הוא עוזר להבין את התהליכים המתרחשים בתא ומלמד מה גורם להרס בתוך התא.
סיבות אחרות שיכולות להשפיע על הופעת המחלה: עישון וחשיפה לכימיקלים. פעילות גופנית סבירה הוכחה כלא מזיקה, להיפך עוזרת. אם הפעילות הגופנית כבדה, יתכן יכול להיגרם נזק.
לא יודעים הרבה על מנגנון המחלה. כל הזמן אוספים עוד ידע. עד שלא נבין עד הסוף את המנגנון, לא ימציאו את התרופה היעילה, שבאמת יכולה להפסיק את התקדמות המחלה.
הגלוטמט הוא חומר, שנמצא במוח באופן טבעי ואחראי על העברת מסרים מתא לתא. בלעדיו, אנחנו נישן כל היום. כל פעולה של הגוף זקוקה לחומר הזה. בתאי התנועה של חולי ALS יש יותר מידי חומר והגלוטומט גורם לגירוי יתר של התאים ואז הם מתעייפים ומתים. מנסים לפתח תרופות, שיורידו את רמת הגלוטומט. התרופה הראשונה, שהצליחה לדכא את שפעת הגלוטמט הינה רילוטק. הרילוטק נמצא בשוק יותר מ- 10 שנים, משנת 1996.
תרופות
כל ניסוי תרופתי נעשה בשלבים. מתחילים מהשלב של ניסוי מבחנה. אם יש תוצאה חיובית, הניסוי ממשיך על עכברים. אם יש תוצאות מעודדות בשלב הזה, מתחיל הניסוי בבני אדם. שלב הניסוי בבני אדם מחולק ל- 3 שלבים: השלב הראשון, בו מנסים את התרופה על אנשים בריאים, כדי לראות שהיא לא מזיקה, שאין תופעות לוואי, בודק את ההתנהגות של התרופה בגוף האדם. שלב שני הוא שלב הניסויים הקטנים על חולים, כשהדגש הוא בדיקה אם התרופה לא מזיקה לחולים. ניסוי בשלב הזה יכול לכלול כ- 40 חולים, 80 או 300, תלוי בגודל הניסוי. השלב או פאזה שלישית, בו בודקים אם התרופה יעילה, הוא המכריע כדי לאשר תרופה לשימוש. לצורך רשום תרופה דרושים שני ניסויים של שלב שלישי, שכוללים 300-1000 חולים כל אחד ובשניהם התרופה צריכה להראות יעילות. שלב זה של ניסוי הוא יקר ביותר. עלות פתוח תרופה משלב המבחנה עד לאשור לשיווק יכול לעלות מעל 20 מיליון דולר. לאור השוק הקטן של תרופות לא.ל.ס. עלות הפתוח הגבוהה מהווה שקול כלכלי שלילי עבור חברות התרופות ומביאה לפתוח בקצב איטי.
רילוטק נתן אמון לחברות התרופות, שאפשר להצליח. היא לא נוסתה קודם על עכברים עם SOD. התרופה אמורה להאט את ההחמרה. אם אין תופעות לוואי ללקיחת הרילוטק, רצוי לקחת.
תופעות לוואי של רילוטק- בדרך כלל, אין. לכן, ההחלטה לקחת, הרבה יותר קלה. לפעמים, יש הרגשה של נזלת או של אף סתום.
ב- 3% מהחולים יכולה להופיע הפרעה בתפקודי כבד ואז יש צורך להפסיק את הטיפול. אם יש הפרעה בתפקודי כבד ומפסיקים לקחת את הרילוטק, הנזק לכבד הפיך.
שתי המלצות מדעיות פורסמו לגבי מתן רילוטק: ההמלצה הראשונה היא ע"י ועדת AAN- (American Academy of Neurology ) משנת 1997, זמן קצר אחרי שהרילוטק יצא לשוק. לפי המלצה זו, היות והתרופה יחסית בטוחה, היא מומלצת למי שיש לו סימנים נאורולוגיים פחות מ- 5 שנים ותפקוד נשימה יחסית שמור. ההוראות של משרד הבריאות בארץ מתבססות על המלצה זו.
ההמלצה השנייה היא משנת 2003 וניתנה ע"י קבוצת כוכרן. הקבוצה הזו ממנה מומחים, שדנים בנושאים רפואיים שונים. חוות הדעת של הקבוצה נחשבות למבוססות, מדעיות וישרות בתחום הרפואה. ב- 2003 ישבה ועדה על נושא הטיפול ברילוטק. היא מצאה שההשפעה של התרופה על הארכת טווח החיים יחסית קטנה, לכן עדיין לא ברור עד כמה התרופה יעילה בפועל.
מנגנונים אחרים של פגיעה תאית
תהליכי חמצון בתא - אין לכך משמעות מבחינה טיפולית.
לויטמין E יש השפעה על תהליכי חמצון בתא. כאשר טופלו בו עכברים חולים, לא היתה כל השפעה. אבל, אם הויטמין ניתן לפני הופעת הסימנים, הוא דחה את הופעת הסימנים.
קוקיוטן Q10 - לא הראה תוצאה טובה בניסוי על המחלה.
קריאטין - חומר שנמצא באופן רגיל בשריר האדם ואפשר לקבל אותו כתוסף מזון דרך הפה. הקריאטין מגביר במעט את הכוח בשרירים בבריאים.
היה ניסיון לתת קריאטין לחולים עם מחלות נאורולוגיות שונות והתברר שבחלק מהחולים במחקר היה שיפור קל. בחלק מהאנשים נראה שהקריאטין פועל, אצל חלק אחר הוא איננו פועל. כדאי לנסות אותו לתקופה קצרה, ואם הרושם הוא שהוא פעיל - להמשיך. הקריאטין מגיע בצורת כדורים או אבקה. האבקה יותר זולה.
מינוציקלין - זו אנטיביוטיקה נגד פצעי בגרות. יש לה השפעה לא רעה, שמגנה על תאי המוח בניסויי מבחנה. מינוציקלין עבד בצורה די יפה והאט את ההחמרה של המחלה בעכברים. היו 2 ניסויים בבני אדם, בשלב 2 אבל הם לא הראו יעילות, כי מדובר במספרים קטנים של חולים, שטופלו בו. כרגע, יש ניסוי גדול מאוד שעדיין מתקיים. התוצאות יפורסמו בסוף אפריל 2007.
קופקסון - התרופה מאושרת לטרשת נפוצה. כנראה, שהיא עובדת על המערכת החיסונית. הקופקסון נוסה ב- 2 ניסויי עכברים. באחד, הראה השפעה יפה יחסית. בניסוי השני הייתה השפעה, אבל הרבה פחות ברורה.
כרגע, יש ניסוי, (גם בארץ) וגם בכמה מרכזים באירופה. מקבלים מינון פי 2 ממה שמקבלים חולי טרשת נפוצה.
התוצאות צפויות בסביבות פברואר-מרץ 2008. כל החולים, שמשתתפים בניסוי נמצאים בשלב הקל של המחלה. אין גיוס של חולים נוספים לניסוי זה.
רוצפין - זו אנטיביוטיקה די מוכרת לדלקת ריאות ולדלקת קרום המוח. היא מורידה את הגלוטומט במוח.
התרופה התגלתה בצורה מעניינת. על פלטה מאוד גדולה נבדקו המון חומרים, שטופטפו על רקמה של תאי עצב, ומחכים לראות מה כל חומר עושה לרקמה. הרוצפין פעל למניעת הרס תאים מוטוריים.
בעקבות מחקר זה, בוצע ניסוי בעכברים שהראה תוצאות מעודדות ובעקבות זה, הייתה מחשבה לבצע ניסוי גם בבני אדם. הבעיה, שמשרד הבריאות האמריקאי עדיין דן בנושא ולא מאשר את פרוטוקול הניסוי במשך שנה, בגלל בעיות של בטיחות התרופה בטפול לתווך ארוך ולכן, אין עדיין אישור לניסוי בבני אדם.
בעיה נוספת- התרופה צריכה להינתן דרך וריד, פעמיים ביום. צריך להכניס קטטר, כדי להכניס את החומר, ויכולה להיות בעיה של זיהום המקום בווריד, דבר המעלה בצורה משמעותית את הסיכון של הטיפול.
מצד שני, זו אנטיביוטיקה חזקה והחולים מפתחים חיסון נגד האנטיביוטיקה. לכן יש בעיה מבחינת טיפול לאורך זמן.
כרגע, יש פשרה לעשות ניסוי קטן בארה"ב, על 12 חולים בלבד, כדי ללמוד על תופעות לוואי אפשריות.
רסג'ילין - זו תרופה חדשה יחסית למחלת פרקינסון. היא אמורה להאט את תהליך הרס התאים של מערכת העצבים. התרופה פותחה בטכניון. בעכברי SOD התרופה הייתה יעילה, הן לבד אבל עוד יותר טוב כשהיא ניתנה יחד עם הרילוטק.
התרופה אושרה לפני שנה לפרקינסון. אין מידע מבוסס ומדעי, שהיא באמת עוזרת ל-ALS. היא לא נוסתה בבני אדם ב-ALS וגם לא מתוכנן בשלב זה ניסוי בבני אדם.
טלידומיד - בשנות ה- 60 זו הייתה תרופה לנדודי שינה, אבל היא גרמה למומים בעוברים והשימוש בה הופסק לחלוטין.
בשנים האחרונות יש התעניינות בה בהקשר לטיפולים אונקולוגיים (סרטן הדם).
ניסוי בעכברי SOD הראה השפעה די טובה. בעקבות זאת, היה ניסוי קטן בגרמניה, עם 37 חולים. בכנס האחרון שהיה ביפן, הרופא מגרמניה ביקש להציג תוצאות מוקדמות. הוא סיפר שהניסוי הופסק לפני הזמן כי היו שני מקרים של מוות פתאומי. התרופה גורמת להפרעות בקצב ודופק נמוך בשינה. שני חולים נפטרו מדום לב וזה דווח כאזהרה. הניסוי הופסק למרות שהתוצאות היו צריכות להיות רק בקיץ הקרוב.
תרופות שלא קיימות בשוק
אנטי SOD - חומר הגורם לדיכוי של אותו חלבון.
אנטי- ACHE גורם לדיכוי חלבון ה-ACHE, שפועל בחיבור בין תא העצב לשריר. ל- AchE יש תפקיד במנגנון התכווצות השריר.
התרופה היא פיתוח ירושלמי, והיא נוסתה כבר בבני אדם במחלה אחרת. כעת ממתינים לאישור לטיפול בבני אדם ב-ALS אבל התהליך דורש עוד זמן רב.
ארימוקלומול - זה הניסוי עם החומר, שצח גזית נסע לארה"ב, כדי להשתתף בו.
החומר, שעובד בצורה שונה מחומרים אחרים, משפיע על הידבקות של חלבונים אחרים.בניסוי בעכברים הייתה עליה בהישרדות ב- 22% לעומת 10 או 15% עם תרופות אחרות.
הניסוי היה קצר ונמשך 12 שבועות. נבדק אם התרופה בטוחה ואין תופעות לוואי. לא נבדקה ההשפעה מבחינת יעילות ואין לכך זכר בדיווח.
כרגע, יש ניסוי יותר נרחב, שכבר התחיל והוא ימשך בסך הכול 9 חודשים. תוצאות יהיו עוד שנה.
יש תרופות רבות נוספות, שנמצאות בתכנון ועשייה, ולא הובאו כאן.
